שי
חשבתם פעם על כך שלפעמים הפחדים שלנו תלויים במקצוע שלנו?
באמצעות המקצוע שלנו, חלקנו רואים את מה שנסתר מעיניהם של רוב האנשים.
כשאנחנו קונים דגים, אנחנו לא חושבים על העובדה, שיתכן שהדייג היה בסכנה חיים בגלל סערה בלב ים.
כשאנחנו פותחים שער, אנחנו לא חושבים על הזמן שלקח לנפח לייצר את הפרח עשוי הברזל הזה, וגם לא משקיעים מחשבה בשאלה אם הוא נפגע מפטיש שהוטח ביד שלו במהלך העבודה.
נכון, אנחנו לא חושבים על זה, ואנחנו גם, כנראה, לא אמורים. לכל מקצוע יש את הסודות שלו.
צפיתי בסקרנות וניסיתי "לקרוא" את מערכת היחסים בין האדם שעומד מולי לבין הפחם. העניין שלי התעצם כשגיליתי שהוא עובד ככבאי.
יכול להיות שזה פיצוי על הפחד לאבד את החיים בשריפה? או אולי, להיפך, ביטוי מיוחד של פירומניה? אני לא יודעת בוודאות.
אבל, טיפול בצילום הוא יותר כמו תפיסה של הריקוד המעניין, הכמעט מיסטי של הגוף והגחלים, הטיפול מראה לאדם נקודת מבט אחרת לגמרי של עצמו.
ואז, ככל הנראה, האדם יוכל להסביר הרבה לעצמו. גם אם הוא לא אומר לי (למרות שזה יהיה ממש מעניין עבורי, אני אישה!) – אני עדין מאמינה שטיפול בצילום הוא הצלחה.
אחרי הכל, זה העשיר את האדם וגרם לשינוי אצלו.
