ללמוד להיות אחד עבור השנייה – זו מהות הקשר של רפאל וליאל. הם מבינים שאהבה היא לא רק סערה של תשוקה אלא גם גן עדן של נחת, מקום שבו אפשר לגדול ולהתפתח כל יום, אחד לתוך השני. הם בחרו להשתמש באנרגיה הנפלאה של הנעורים שלהם כדי ליצור חיבור שאין בו סדקים, כזה שאינו תלוי בפרפרים המנפנפים בכנפיהם בעוצמה או בעדינות.
הסשן המיוחד של רפאל וליאל כלל שני עולמות שונים – הסטודיו, המייצג את האינטימיות, והטבע, המייצג את החופש והפראיות שבאהבה שלהם. בסטודיו הם היו קרובים, מביטים זה בזו, נועצים עיניים אחת בשני עד שהתמונה שלהם נטמעה ברשתית העין. הם הבינו את החשיבות של הרגעים האלה, כשהם יושבים זה מול זו, עוצרים את הזמן ומתחברים בלב ובנפש.
בשלב השני, הם יצאו אל הטבע, המקום שבו הם מרגישים הכי חופשיים ונועזים. בחיק הטבע, הרוח הטרייה והשמש הנעימה הוסיפו אלמנט של פראיות לצילומים, כאילו שהם מרחפים בעולם משלהם, מחוברים בקשר שמבוסס על יותר מאשר רק תחושות רגעיות. הטבע הפך להיות הבמה לסערת התשוקה שלהם, בעוד הסטודיו היה המקום שבו הם בחרו לשקף את הנחת והשלווה שנמצאת בבסיס האהבה שלהם.
רפאל וליאל הם דוגמה לזוג שבחר ליצור זיכרון מוחשי, זיכרון שיעלה בכל פעם מחדש ברגעים השונים של החיים. הם מבינים שהקשר ביניהם אינו תלוי בנסיבות החיצוניות, אלא בהבנה העמוקה שהם חלק בלתי נפרד אחד מהשני.
כשאני מסתכלת על התמונות של רפאל וליאל, אני לא יכולה להוריד מהם את העיניים. הם יפים, עוצמתיים, ואוהבים באמת ובתמים. התמונות האלו הן מסמך חי של אהבה שנבנית כל יום מחדש, אהבה שאין לה סוף, ושאין דבר שיכול לעמוד בפניה.
