פוטותרפיה – חווית הצילום של מעיין

ויקטוריה יקירתי, כשהגעתי אליך לא ידעתי הרבה על פוטותרפיה ועל המשמעויות ארוכות הטווח שלה על הנפש ועל הערך העצמי. הדבר היחיד שידעתי היה שהחיבור ביני לביני דורש עבודה ושאני חייבת לעזור לעצמי בתהליך. אקפוץ רגע לסוף ואספר שלאחר השעות שבהן בילינו יחד בסטודיו, חזרתי הביתה לבעלי והדבר הראשון שאמרתי לו היה "אני מהממת" אלו מילים שלא אמרתי על עצמי שנים, בטח ובטח שלא הרגשתי כך. ואם יש נקודה אחת מסויימת בתהליך שעליה אני יכולה לשים אצבע שהצליחה לעשות אצלי את הסוויץ' בראש, הייתה רגע בו הצטלמתי ללא איפור ובגדים ואת ניגשת אלי והראית לי תמונה של עצמי, תמונה מושלמת שלי ללא פילטרים או איפור, פשוט אני. והאני הזאת היתה מושלמת עם כל חוסר השלמות שבה. את בטח זוכרת שבכיתי, הבכי הזה היה על כל אותן שנים מבוזבזות בהן הרגשתי פחות כאשה וכאדם, על כל הזמן שבו לא הצלחתי לראות את היופי בעצמי וללא שום סיבה. אבל הדבר הכי מפתיע בתהליך היה שהאפקט הזה לא היה רגעי, הביטחון העצמי שלי נשאר גבוה ואני חושבת שכעת אין דבר שיכול לשנות את זה. אז תודה רבה לך על היותך אבן דרך משמעותית בתהליך הארוך והחשוב שאני עוברת מול עצמי, מחכה לפעם הבאה שאפגוש אותך ואת עדשת המצלמה