אלנה

פעם, כשצילום היה בתחילת דרכו וניסה להגיע להמונים, נקשרו בו הרבה אמונות תפלות. רבים סירבו להצטלם כי חששו שכל תמונה לוקחת חלק מהנשמה שלהם, ואנחנו מכירים את האנשים שמכסים את הפנים של הילדים שלהם באימוג'יז כדי לחסום את עין הרע. יש פחדים שקשה להעלים גם במאה ה21. לאחרונה, חשבתי שאם באמת כל צילום לוקח חתיכה מהנשמה של האדם, הוא יכול לאסוף את כל החלקים ולהסתכל על הנשמה שלו מבחוץ ולזכות בהזדמנות לראות אותה בדרך חדשה. ברור שכל צלם יכול לייצר סט צילום עם בגדים ואיפור מחמיאים לדוגמן או לנושא שלו, אבל זאת לא הסיבה שבגללה אני מצלמת. צילום בשבילי, זאת הזדמנות להסתכל לתוך הנשמה שלנו. להרגיש באמת, לאתגר את הפחדים שלנו ולנצח אותם. והכל, בלי לצאת מהסטודיו.