עדן

במהלך סשן הצילומים הזה חשבתי על מהירות. לא מהירות נסיעה, אני מבינה למה אפשר לטעות, בגלל הג'קט שהבת שלי לובשת. לא, חשבתי על המהירות שבה הם גדלים ועל כל הרגעים החשובים שהצלחנו לפספס. אתם זוכרים את המבט בעיניים של הילדים שלכם כשעשו את הצעד הראשון שלהם? אתם זוכרים את החיוך שלהם כשהשיגו ציון טוב במבחן? הילדים שלכם כבר חוו אהבה ראשונה? הם מהירים, צעירים ועצבניים. הם גדלים כל כך מהר ששקענו בשגרת היום יום שלנו ולא שמנו לב שהם הפכו למבוגרים. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים: "הי, רק רגע, לא הספיקה לי ההתבגרות שלך" זאת כנראה הסיבה שאני מביאה את הילדים שלי לסטודיו שלי, אפילו שיש המון סשנים אחרים, אני מפחדת שבזמן שאצלם ילדים של אחרים, אחמיץ את השינוי שעוברים הילדים הפרטיים שלי. אז אני לוקחת את אחד הילדים שלי ואנחנו הולכים יחד סטודיו. הפעם, "הקורבן" שלי היתה עדן.