איילה
כולנו נולדים עם מוזיקה בתוכנו, בעצם, היא מתחילה עוד לפני שנולדנו, הרי קול דהירת הסוסים של הדופק שלנו עוד ברחם ילווה אותנו תמיד.
תפילות בכל הדתות מלוות במנגינה, שעוזרת להן לחדור כל מחסום שעומד בדרכן. ומי מאיתנו שאמונה דתית היא לא הענין שלו, לפעמים משתמש במוזיקה כדי לחוות תחושות דומות.
הפופ, הרוק, המוזיקה הקלאסית, הפולקלורית, כולם מפעילים את הרגשות שלנו בצורות שונות.
מוזיקה משמחת, ממריצה, גורמת לנו לחשוב, מאפשרת לנו לשקוע קצת בעצב וגם מחברת אותנו לקהילה שלנו, כשהשוני בינינו, כבני אדם, ניכר גם במוזיקה שאנחנו בוחרים להאזין לה, וגם בזאת שהמוזיקאים שבינינו בוחרים ליצור.
הסוערים שבינינו, ההרפתקנים אולי נרגעים לצלילי סימפוניות קלאסיות, המיושבים והרגועים יכולים למצוא מפלט במוזיקת מטאל עוצמתית.
בסוף אנחנו יצורים מוזיקליים, הנשמה שלנו ניזונה מצלילים, הרמוניות ומקצבים, שהאפקט שלהם אחר על כך אחד מאיתנו, אבל אין מי שמוזיקה שהוא מאזין לה לא משפיעה עליו בכלל.
קול דהרת הסוסים של הדופק שלנו, היא הקול הפנימי שמזכיר לנו שאנחנו חיים ושיש צלילים ומקצבים שבחיים שלנו שאין לנו שליטה עליהם.
