היה לה חזון ברור – היא רצתה סשן צילומים שיביא לידי ביטוי את הנשיות והחושניות שבה, בהשראת הסגנון האירופאי האלגנטי שהיא כל כך אוהבת. היא דיברה על מוניקה בלוצ’י כמודל לחיקוי, על השילוב בין כוח ופיתוי, ועל הרצון להראות את האישה הסקסית והעוצמתית שבה.
במהלך הצילומים, אניה התמסרה לחלוטין לרגעים של תנועה ותעוזה. כל צילום שיקף את הנשיות שלה, את החיבור העמוק לעצמה, ואת האומץ להראות את מה שהיא באמת.
לאחר הצילומים, היא שיתפה בתחושות שלה: “תחושה שלמה של רוגע וניקוי לאחר הצילום. תודה רבה.”
עבור אניה, הסשן היה הרבה יותר מצילום – זו הייתה חוויה מרפאת ומעצימה, שבה היא הצליחה להתחבר לעצמה ולבטא את הנשיות שלה בצורה המלאה ביותר.
