לא כל יום אנחנו עוצרים ושואלים את עצמנו – מי אני באמת?
אנה הגיעה אליי לסטודיו לפני חצי שנה. צעירה, יפיפייה, מלאה ברגש ובעיקר בהרבה חששות. לא כי היא לא יודעת מה היא שווה – אלא כי היא, כמו הרבה מאיתנו, לא באמת עצרה לרגע כדי להסתכל על עצמה בעיניים אוהבות.
היא בחרה ללכת עד הסוף. לשחרר את הגוף, לשיר, לרקוד, לתת לרגש לעלות, בלי לחשוב יותר מדי. היא נתנה לעצמה חופש להיות מי שהיא, ללא מסכות, ללא מגננות. וזה היה אחד הרגעים הכי יפים שזכיתי לראות.
היום, אחרי שעברו כמה חודשים, אנה מספרת לי שהחוויה הזו לא נשארה רק בתוך הסטודיו. היא לקחה אותה איתה לחיים. זה היה רגע של תנועה, שהוביל לשינוי עמוק – בקבלה העצמית, בביטחון, וביכולת שלה לראות את עצמה באמת.
וזה בדיוק הכוח של פוטותרפיה.
אני מאמינה שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים מדי פעם לצאת מאזור הנוחות, להביט במראה בעיניים טובות, ולגלות שם מישהו חדש – עצמנו, בדיוק כמו שאנחנו
