למצוא את עצמי בין אבק המדבר

באוקטובר 2022 לפני כשנתיים וקצת הייתי בפסטיבל המידברן.
זו הייתה חוויה מרגשת, מטלטלת ומלמדת.

באותם ימים הבנתי כמה אני נמצאת במסע חיפוש נצחי –
אחר האמת, הצדק והיופי.

פעם, הפחד הגדול ביותר שלי היה לקחת את הסיכון לחיות.
הסיכון לבטא את מה שאני באמת, להיות אני עצמי.

במידברן, לראשונה, הרגשתי שאני מצליחה לשחרר את הפחד
הזה.

החוויה שלי:
בין כל הפודרה, השואו, האומנות והאנשים,
הייתי זיקית.
יכולתי להיות כל מה שרציתי –
להתאים את עצמי לסביבה,
או להתנתק ממנה ולחזור למקור שנמצא בתוכי.
עפתי, גם במחשבה וגם בפועל.
התגעגעתי למשפחה ומצאתי את הגעגוע שלי לעצמי.
הקשבתי לעצמי בתוך המוזיקה, והייתי השקט בתוך המדבר.

המידברן עטף אותי כמו שכבה של אבק.
כמו שמיכה שמגנה עלינו מהקור, אבל נותנת לנו לנשום.
כמה נשמתי, כמה אבק.

חשבתי שזה המקום שלי – פסטיבל של ביטוי עצמי ואומנות.
אבל עכשיו, במבט לאחור, אני מבינה שהמקומות האלה פחות עושים לי את זה.
כי החופש האמיתי, הביטוי העצמי, המסע שלי –
זה לא במקום מסוים. זה בתוכי.

במידברן למדתי לחיות את חיי, להיות מי שאני באמת.
לחגוג את כל הרגעים, את כל השכבות שלי.
כי לא צריך מקום נוצץ כדי לגלות מי אנחנו.
צריך רק להעז, לנשום, ולתת לעצמנו להיות.

היום, אני מסתכלת על החוויה הזו בהודיה גדולה.
היא הייתה פרק חשוב בדרך שלי,
אבל המסע הזה – הוא ממשיך.
כי החיים עצמם הם הפסטיבל, ואני המרכז של היצירה הזו.