דויד

בין אם תאהבו או לא, החיים מלמדים אותנו לעטות כל מיני מסכות, תלוי במצב שאנחנו נמצאים בו. אדישות או שמחה הופכות לרגש מלאכותי שניכר על פנינו. זאת יכולה להיות אחת הסיבות שאנחנו אוהבים ילדים כל כך. הרגשות שלהם תמיד כנים ואמיתיים. אם ילד עצוב - הוא עצוב, הוא בוכה אבל הוא לא אומר "אני בסדר, תודה" אם ילד שמח יהיה קשה לגרום לו להסתיר את השמחה שלו. ואם הוא ראה משהו בלתי רגיל, כמו עץ פרווה עשוי מדפי נייר וצעצועים או סטודיו מעוצב היטב - או, אז תצטרכו להדביק את הפער ולהיות זריזים מספיק כדי לתפוס את הרגעים האלה במצלמה. לכן לעבודה עם ילדים יש קסם מיוחד ואני אוהבת אותו