פוטותרפיה – חווית הצילום של ורד

ויקטוריה יקירתי, עבר זמן רב מאותו יום צילומים ואני עדיין נפעמת.

כשבוע לאחר הצילומים ביקשת שאכתוב לך מה עברתי והיריעה הייתה קטנה מלהכיל… שנים שהיה לי דימוי עצמי נמוך ויחס שלילי עד שנאה לגוף שלי, יחס כזה שתמיד דאגתי לכסות או בשומן או בבגדים רק שלא יראו. עברתי משברים לא מעטים בחיי.

לפני כשלוש שנים נכנס האור לחיי והתחיל להאיר פינות אפלות, אחת מהן הייתה הדימוי והיחס לגוף שלי לאט לאט התחיל לרדת השומן וגם הבגדים, התחלתי לגעת בגוף שלי ולהבין שהוא הכי שלי והכי יפה, לאט לאט למדתי לאהוב אותו ולהתגאות בו, לא עוד להחביא אותו.

אז בא הרעיון לציור או צילום בערום לחשוף את עצמי במקום זר מול עין זרה, לחשוף את הגוף שלי אל מול הטבע והיקום להתמזג ולהתאהב.
שם התחברנו עבודה קשה של כן ולא ואולי שיצאה לדרך. ויקטוריה את היית נפלאה עם המון סבלנות, המון רגש, הלכת איתי צעד צעד אל האור הגדול של חיי.

לא היה לי קל לחשוף את עצמי ככה שם בין העצים מולך, היו רגעים שרציתי לבכות, להתלבש ולברוח, האיש שליווה אותי הדהד בראשי אל תשברי, את נצחית, את ענקית, ניצחת הכל עכשיו העולם שלך, והלכתי עד הסוף לראות את הגוף שלי מתאהב בעולם החדש ואני מתאהבת בגופי, הרגעים האלה היו עצומים עבורי ואת היית עדינה ומכילה, עם ים של סבלנות. תודה רבה על הכל.

ברור לי שניפגש לעוד צילומים ⁦באהבה 🌹