עדן
"לבכות מרוב צחוק" או "אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק", אלה משפטים שמבטאים היטב את הגבול הדק כל כך שבין צחוק לבכי.
לפעמים סדק קטן במסכה שאנחנו עוטים על עצמנו נותן פתח לתחושות האמתיות שלנו שמתחבאות בפנים.
בסשן הצילומים עם עדן, בחרנו בג'וקר, אחר מהגיבורים המורכבים של הקולנוע.
האיפור והמסכה שלו וגם של ג'וקרים ביצירות קולנועיות אחרות, מציגים את הליצן שאנחנו מכירים מילדותנו ושחלקנו מאד אוהבים, אבל כנראה, שיש סיבה לכך שיש ילדים שפוחדים מליצנים.
אירוניה וציניות הן גם מסכות, שאנחנו עוטים על עצמנו כדי להגן על הרגשות שלנו. מתחת להן נמצא רגישות גבוהה, חששות ואולי אפילו חרדה.
איזו מסיכה אתם עוטים? מה המטרה שהיא משרתת? מה הייתם מציגים לעולם בלי המסכה שלכם?
